#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סג. כהן או ישראל האומר תן שטר שחרור זה לעבדי הקטן האם יכול לחזור בו ומדוע? 	"לרבנן אינו יכול לחזור בו דס""ל דכל שחרור עבד זכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ואין בשחרור הפסד מזונות כיון שיכול שלא לזונו ואין הפסד תרומה בעבד כהן כיון שיכול למוכרו לישראל. לר""מ בעבד כהן יכול לחזור בו דחוב לעבד שפוסלו מן התרומה. ובעבד קטן של ישראל כתבו התוס' שאינו יכול לחזור שהשחרור זכות היא לו כיון שעדיין לא טעם טעם איסור לא ניחא ליה בהפקירא."	גיטין גמ' ותוס' יג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סד. הא דתנן תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה וביאר רב שצבורים ומונחים בקרן זוית.באיזו מתנה מיירי, מדוע דוקא בצבורים ומדוע לא ביאר רב משום שמצוה לקיים דברי המת? 	"לרב זביד בבריא ובמעמד שלשתם ודוקא בצבורים דס""ל שלא תקנו מעמד שלשתם אלא בפקדון. לרב פפא במתנת שכיב מרע ודוקא בצבורים דס""ל שאמר מנה זה נותנים, מנה סתם אין נותנים שחוששים שמא מנה קבור קאמר ולאית ספרים שהביאו התוס' חיישינן למנה קבור דוקא בפקדון והכא איירי בפקדון ולמסקנת התוס' אף במתנה. כתבו התוס' שרב לא ביאר משום שמצוה לקיים דברי המת משום שסבר כרבי יוסי שאין מצוה ועוד מפרש ר""ת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחילה לכך ביד שליש ובמשנה משמע שלא הושלש מתחילה לכך <sup>כא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;""><br><br>כא.  והרשב""א בד""ה ר""ת ז""ל כתב דמדלא סיים במשנה וכופין את היורשין ועושים לו גט שחרור שמע מינה דכולה מתניתין כמאן דלית ליה מצוה לקיים דברי המת. והר""ן בד""ה ולא מחוור כתב בשם הרמב""ן דלא אמרינן מצווה לקיים דברי המת אלא כשציוה לשליח או ליורשיו לעשות כן אבל מתניתין לאו במצווה עסקינן דאי הכי בשטר שחרור נמי יתנו לאחר מיתה אלא במוסר דבריו לעדים. והר""ן תירץ שבמשנה יתנו לאחר מיתה כיון שמשעת דיבורא זכה בו ולא משום מצוה ולא עוד אלא דאפשר דסבירא לן דאומר תנו אין משמעותו לשון צוואה אלא לשון מתנה בלבד דלית בה משום מצוה לקיים דברי המת.</span>"	גיטין גמ' ותוס' יג. 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סה. אלו טעמים ביארו התוס' שרבא לא היה צריך לתת את השנים עשר אלף זוז לרב מרי משום מצוה לקיים דברי המת? (3) 	"1. דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחילה לכך ושם לא הופקדו כדי לתתם לרב מרי. 2. דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשהשליש מתרצה ורבא לא היה חפץ להיות שליש לכך. 3. דבגר לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת <sup>כב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;""><br><br>כב.  והר""ן בד""ה ואם תאמר כתב בשם הרמב""ן דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא ביורשיו ומקבלי מתנתו אבל רבא בזוזי דאיסור גיורא מן ההפקר זכה בהם ולא אמרינן מצוה לקיים דברי המת בנכסי אחרים.</span>"	גיטין תוס' יג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סז. מאי טעמא דמעמד שלשתם בהו""א ובמסקנא? "	"בהו""א אמימר אמר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך, רב אשי אמר בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעביד נפשיה. למסקנא שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא. [ברש""י מבואר שכל הנידון לגבי מלוה אולם בתוס' לעיל כתבו שהוא גם בפקדון]."	גיטין יג: - יד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סט. האם המוכר או נותן חוב לחבירו במעמד שלשתם יכול לחזור ולמחול? 	"דעת התוס' שאינו יכול לחזור ולמחול <sup>כו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;""><br><br>כו.  והרשב""א והר""ן כתבו בשם הרמב""ן שיכול לחזור ולמחול.</span>"	גיטין תוס' יג:		
